אתמול הבת שלי מלמלה משהו על "אתגר צהוב". היא מתכוונת לאכול כל היום רק דברים צהובים (!!) הזדעזעתי ופתחתי את הפה במחאה, אחר כך סגרתי אותו וחשבתי לעצמי, איזה כיף זה הזנה צהובה ליום שלם…מלא קלילות, אופטימיות, אור. לימונים ובמבה…זה בטוח יהיה יום מלא צחוק (הלכתי לבדוק). 
אם דרושה התחדשות, הזנה ירוקה פלוס גלביה בטורקיז תפריח בכן שממות, ואפשר להוסיף כמה קפיצות.

עניין אחרון ומוכח, הוא תנועה חיצונית שמתניעה מהלך פנימי. בדומה להמלצה לחייך חיוך טכני כשעצובים…לקחתי אותה צעד קדימה וכשאני מרגישה קיפאון רגשי אני מתחילה לעשות תנועות נמרצות בשרירי הפנים, להניע את הלסת במעגלים כמו שעושים נגני חליל לפני הופעה. הרבה אנשים כמעט עשו תאונה כשראו אותי מעוותת את פרצופי תוך כדי נהיגה, אבל זה הפטנט הסודי שלי, ובשביל הצלחות צריך לקחת סיכונים 

לסיום נכניס קצת תשוקה עם תנועות מעגליות של האגן. אפשר לעשות את זה תוך כדי שטיפת כלים למשל, ולהתניע מהלך שפירותיו יתקבלו מאוחר יותר… תנועה של החזה עם הכתפיים אחורה פותחת את הלב ואת יכולת הקבלה. 
תנועה בגוף מעודדת תנועה בחיים, וכשלא יודעים מה לעשות אפשר להתמסר לתנועה ולסמוך עליה שהיא תביא גם ידיעה.