כְּשֶׁהִיא רְטֻבָּה הִיא שְׁקוּפָה

כְּשֶׁהִיא יָבְשָׁה הִיא עוֹשָׂה אוֹתִי יָפֶה

נוֹטֶפֶת לְיַד הַמִּכְנָסַיִם, כִּי יֵשׁ לָהּ נְטִיָּה

לִסְפֹּג הַרְבֵּה מַיִם.

אַחֲרֶיהָ תְּלוּיִים זוּג גַּרְבַּיִם בִּצְבָעִים שׁוֹנִים

זוּג לֹא מַתְאִים

אֶחָד מְפֻסְפָּס וְהָאַחֵר עִם פְּרָחִים

שֶׁעִם הַשָּׁנִים הִתְקַנְּאוּ זֶה בְּזֶה,

פַּסִּים הִצְמִיחוּ עֲלֵי כּוֹתֶרֶת, וּפֶרַח נִמְתַּח לְקַוִּים

לְצִדָּם תָּלִיתִי שִׂמְלַת יַלְדָּה רוֹקֶדֶת

וּסְוֶדֶר קָטָן עִם כִּתְמֵי צֶבַע עַל הַשַּׁרְווּלִים

עַל הַחוּט הַמָּתוּחַ תָּלִיתִי כְּבָסִים

וְהוּא הִרְפָּה אֶת עַצְמוֹ וְנֶעֱלָם בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ לֹא הָיוּ מֻחְזָקִים

מְרַחֲפִים בָּאֲוִיר בְּלִי רֶשֶׁת בִּטָּחוֹן

וְלֹא נוֹדְעָה בְּרַבִּים חֲשִׁיבוּת הַחוּט, וְאַף אֶחָד לֹא יְתַקֵּן אֶת שְׁחִיקַת הַשָּׁנִים

רַק אֲנִי מְלַטֶּפֶת אוֹתוֹ בְּמַבָּט אַל-חוּטִי

תּוֹלֶה בּוֹ פִּסּוֹת שֶׁל חַיִּים.

הדר גונר