כל אישה נדלקה פעם על נגן של להקה. כשהייתי נערה היה לי קראש על צוף פילוסוף הבסיסט החתיך, עוד בימים שניגן עם סי היימן ואחר כך כשהצטרף ללהקת תיסלם. בהמשך גיליתי שהוא גם כתב והלחין שירים נפלאים שכולנו מכירים. נהגתי לעמוד קרוב מאוד לטלוויזיה מול הקליפים המטושטשים שהופקו בסוף שנות השמונים, מנסה לנחש את תווי פניו שהסתיר הפוני המפורסם שלו.

גדלתי קצת ואחרי התואר הראשון חיפשתי עבודה בקולנוע, על אף העובדה שחוץ מלדבר בכובד ראש על סרטים, לא היה לי מושג בפרקטיקה קולנועית. לתדהמתי המפיקה המבריקה שרון שמיר ראתה בי איזה פוטנציאל וקיבלה אותי לעבוד אתה. היא הייתה חביבה אבל קפדנית ובהתחלה פחדתי ממנה בטירוף. באחד הימים קראה לי למשרדה והגעתי כרגיל בחיל ורעד. "אני רוצה להכיר לך את בן הזוג שלי" היא חייכה ובחדר עמד, צוף פילוסוף.

הוא חייך בלבביות ביישנית ואמר משהו מקסים כמו "אני רואה שאת באמת מקסימה, כמו ששרון אמרה". ומאז הפכנו להיות ידידים טובים. השתלבתי בעבודה הקדחתנית על הסרט "אדמה משוגעת" של דרור שאול, וצוף, יחד עם עדי רנרט הנפלא כתבו את המוסיקה לסרט. ביקרתי אותם באולפן בדרום תל אביב, אכלנו יחד ארוחות צהריים, וגיליתי שהמוסיקאים המוכשרים הם גם אנשים עם לב זהב. צוף צחק כשסיפרתי לו יום אחד שהייתי דלוקה עליו, וחשבתי לעצמי, כמה יפים נפתולי החיים, יפים ומשוגעים.

בשנת 2006 הסרט "אדמה משוגעת" זכה בפרס האוסקר הישראלי, המכונה "פרסי אופיר", בשש קטגוריות, ביניהן בפרס על המוסיקה המקורית.

עבור היוצרים, אלה היו שנים רבות של דם ויזע שהתנקזו לרגע הזה. הייתה התרגשות עצומה והרבה מאוד סידורים שהייתי צריכה לעשות מאחורי הקלעים. יום לפני הטקס צוף פנה אליי וסיפר שהוא ועדי מעדיפים לא לעלות לבמה וביקש ממני לקבל את הפרס ולהקריא בשמם את הנאום.

"אני?? מה פתאום??"

"את תקריאי מאוד יפה, אני בטוח." צוף אמר ברצינות, כי בדקתי שהוא לא עובד עליי.

הדבר הראשון שעלה לי בראש, שאין לי מה ללבוש בהתראה כזאת.

"ואני ממש מודה לך" הוא הוסיף.

הוא ממש מודה לי, חזרתי על המילים ביני לבין עצמי. הוא. מודה. לי.

וכך מצאתי את עצמי מגיעה לאולם הנוצץ עם צוות ההפקה, בין רונית יודקביץ עוצרת הנשימה לשי אביבי הנערץ, וברגע קבלת הפרס על המוסיקה אני עולה לבמה בקור רוח לקבל פסלון ולחיצת יד ממייק בורשטיין, רואה את האנשים מהברנז'ה מציצים בי בתדהמה ומנסים לנחש מי זאת לכל הרוחות.

בחצות פג הכישוף וחזרתי להיות ליכלוכית.

וחזרו גם כל האחרים לעבוד קשה על מפעלות החיים שלהם, לעשות את אמנותם, להשיג תקציבים, לחפש השראה, להשתפר, לשלב קריירה עם משפחה וכל מה שכולנו עושים. בערבים כאלה, של פרסים, רואים רק את הקצה הירוק והרענן של הגזר, בשעה שהעיקר נמצא מתחת לפני השטח.

"התחלות הן תמיד גם סוף/של תקופה עוברת/שאיתך נשארת" כתב צוף פילוסוף, ומזל שאפשר לכתוב סיפורים על כל מה שעבר, אבל נשאר בלב.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn

קופצת לרוחק או לגובה?

את מהקופצות לרוחק או לגובה? כשהייתי ילדה אהבתי מאוד לקפוץ לרוחק ופחדתי מאוד לקפוץ לגובה. (כל מה שהיה קשור לגובה איכשהו לא היה הצד החזק

קרא עוד »

אביב מתעורר

האביב מתעורר זה השם הכי יפה שאני מכירה למחזה.  כשבישרו לנו שאנחנו הולכים להעלות אותו בבימת הנוער, דמיינתי פרפרים ושמלה ורודה. ואיזה דפיקות לב היו

קרא עוד »

תפארת או עופרת

אני גרה היום על אותה אדמה שגדלתי עליה. אותה אדמה שעליה היה דשא אמיתי, שצריך להוציא ממנו עשבים שוטים, שעליו התגלגלתי אחר הצהריים עם האחים

קרא עוד »

סודות הזהב שלי

לפעמים אני מבקשת לעצמי שינוי לטובה ו-וואלה אין לי כוחות להתחיל להניע שינוי פנימי. אין לי חשק ואין לי סבלנות ללכת לטיפול, לדבר, לנבור בעצמי,

קרא עוד »

צוחקת ובוכה

לאחרונה נאלצתי להדריך שיעור לאחר לוויה. ממש לנגב את הדמעות ולהתחיל לרקוד… בהזדמנות אחרת נקלעתי לתאונת דרכים בדרך לסטודיו, כאשר הנהג שלפני פגע בהולך רגל,

קרא עוד »